<h1>תניא רבתי סימן ס"ב</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אמר שמואל כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לאו שמיה תענית. ואימתי יש לו לקבל עליו התענית. רב אמר במנחה. כלומר בשעת המנחה. ושמואל אמר בתפלת המנחה. א"ר יוסף כוותיה דשמואל מסתברא. דכתיב במגילת תענית, להן כל אינש דייתי עלוהי [מקדמת דנא] ייסר בצלו. מצאתי שפסק רבינו ישעיה ז"ל דלית הלכתא כשמואל דהא קיימא לן מתענין לשעות. והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית. אבל רב אחאי בעל השאלתות כתב ומאן דמקבל תעניתא צריך לקבולי מבעוד יום. עד מתי אוכל ושותה בליל התענית. עד שיעלה עמוד השחר. בין סילק בין לא סילק. אם לא ישן. ויש אומרים קיימא לן לגבי תענית מי שאכל בלילה והפסיק, אם גמר סעודתו וסילק לא יאכל. אבל לא סילק ודעתו עוד לאכול אף על פי שישן עומד ואוכל. והאי דאמר אם ישן אסור לאכול אמרינן עלה בירושלמי [תענית פ"א ה"ד] הדא דתימא כשלא התנה. כלומר שלא התנה קודם שישן על מנת שיהא רשאי לאכול ולשתות כל הלילה. אבל התנה מותר לאכול ולשתות כל הלילה אע"פ שישן. מצאתי בשם הגאונים ז"ל אין אנו רגילין לומר עננו ערבית ושחרית. שמא יארע לו אונס, או חולי. או בולמוס (חולי רעבון) או שגגה. ויטעום כלום. ונמצא שקרן בתפלתו. אבל בשם רבינו תם ובשם הר' אביגדור ז"ל מצאתי. שצריך לומר עננו ערבית שחרית ומנחה. והכי איתא בירושלמי [תענית פ"ב ה"ב] כיצד אומרה כלילי שבת וכיומו.
<h2>דף יג:</h2>
ובתפלת שחרית מתפלל כסדר שאר הימים ומזכירין עננו בשומע תפלה. ושליח צבור אומרה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא. וחותם העונה בעת צרה ומושיע. ובברכת סלח לנו מאריכין ומזכירין שלש עשרה מדות בלשון תחנונים. לפי שברית כרותה להן שאינן חוזרות ריקם. שנאמר (שמות ל"ד) הנה אנכי כורת ברית. ואומר סליחות ווידוים מעין המאורע כמנהג הכנסת. ונופלים על פניהם, ואומרים זכור ברית בנפילה על אפים מוטה לצד שמאל. ואחרי שגמר הזכור ברית יושב החזן בארץ לפני הארון ומתחיל ואומר תחינה המסודרת ליום. ואם הוא יום שני וחמישי אומרים אבינו הרחמן. אבל אין אומרים ועתה ולא הוידוי לאחר שהסדיר החזן שמנה עשרה, שכבר אמרוהו בתוך סדר הסליחות. ואם יש בכנסת ברית מילה כבר כתבנו שאין למעט בסליחות ובי"ג מדות. אלא שאין נופלים על פניהם. ואומרים קדיש עד לעילא. וקורין בתורה שלשה בני אדם בפרשת כי תשא ויחל משה. הכל כמו שכתבנו. ומסיימין תפלתן כסדר שאר הימים. ובמנחה מתפללין כשאר הימים. ואומרים ברכת כהנים. ובתפלת ערבית אין צריך להזכיר עננו. בתנחומא פרשת וירא אליו. מנין סמכו הדורות שיהו מתענית בשני ובחמישי. אלא כשעשו ישראל את העגל עלה משה בחמישי וירד בשני. לפיכך התקינו חכמים שיהו מתענין בחמישי ובשני בעליתו של משה ובירידתו. ויש נותנין סימן (ישעיה נ"ה) דרשו ה' בהמצאו. ב' וה' מצאו. והן ימים שבית דין שלמעלה ובית דין שלמטה שוין. ויחיד המתענה תענית חלום או בכל ענין שיתענה. מתפלל עננו כמו בתענית צבור. ואפילו בשבת וביום ראש חדש רשאין להתענות תענית חלום. דאמרינן יפה תענית לחלום כאש לנעורת. ובו ביום ואפילו בשבת. וצריך לישב בתענית למחר ביום ראשון עבור עונג שבת שמיעט כדי שיתכפר לו. והמתענה בשבת או ביום טוב תענית חלום. אומר אחר תפלתו אלהי בזמן שבית המקדש קיים וכו'. ואינו אומר עננו. כך מצאתי בשם רבינו שמואל בן רבינו דוד ז"ל שקבל מרבותיו.
<h2>דף יז:</h2>
מצאתי שנשאלו הגאונים ז"ל. על כ"ב צומות, או עשרים וארבעה, ושלשים וששה, אם חלו בראש חדש או בימים שאין [להתענות בהן]. רשאי להתענות בהם אם לאו. והשיבו. עשרים וארבע' צומות שכתבת. איני יודע מי תקנם, אם מחכמים הראשונים או ממי. לכך אין להתענות בהן בראש חדש. דראש חדש דאורייתא הוא. ואין להתענות בו. אבל מגילת תענית שכתב חנניה בן גרון אילין יומיא דלא להתענאה בהון בטלו להו. והרוצה להתענות בהן יתענה. חוץ מחנוכה ופורים שהן אסורין. לפניהן ולאחריהן מותרין, דהלכה כרבן גמליאל דאמר בהון בהון שני פעמים. הן אסורין, לפניהן ולאחריהן מותרין. וי"ד וט"ו באדר הראשון אסורין שניהן. כדתנן [מגילה ו' ע"ב] אין בין י"ד דאדר הראשון לי"ד דאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. הא לענין הספד ותענית זה וזה אסורין. ואלו כ"ד צומות מצאתי בשם מר רב כהן צדק ז"ל מי שאינו רוצה להתענות לא יתענה חוץ מתשעה באב הואיל והוכפלו בו צרות לישראל. השרוי בתענית מותר לטעום את התבשיל אם צריך מלח או תבלין. ובלבד שלא יבלע כלום. ירושלמי [נדרים פ"ח ה"א] נדר להתענות ושכח ואכל כזית. איבד תעניתו. רבי אבא בשם רבנן דתמן. והוא שאמר יום סתם. הא אמר יום זה, מתענה ומשלים. לא אמרו אלא אכל אבל טעם לא. ר' בא חסידא בשם ר' זעירא אמר מטעמיתא אין בה משום ברכה, ולא משום גזל, ולא משום דמאי, ולא משום הפסק תענית. אמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית. ירושלמי בברכות, [פ"א ה"א] בזמן שלבנה זורחת בכח בידוע ששקעה החמה. ונפקא מינה לענין תענית. כתיב (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך. אלא אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו. לכך נאמר בכל מאדך. ואם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו. לכך נאמר בכל נפשך. לפיכך מאחר שקיים בכל נפשך. שהרי כבר התענה. יקיים בכל מאדך. ויתן מממונו לצדקה ביום שמתענה. לקיים מה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ואמרו חכמים אגרא דתעניתא צדקתא. ויש מפרשים שיתן מה שלא אכל היום לעני לערב. שאם לא עשה כן נראה כמי שלא התענה לשם שמים. ומנהגנו להדליק נרות בבתי כנסיות וליתן מעות לצדקה כפי אשר תשיג יד הנודר.
